רש"י על ראש השנה ל״א

1 שאני התם דשירה דיומיה היא - דלעולם כל היכא דמסתפקא מילתא כגון במנחה דאי היום קודש לא שייך למימר דחול ואי הוא חול לא שייך למימר דקודש לא אמרינן כלל והכא היינו טעמא דאמר שירה דחול בחמישי בשבת דשירה דיומיה היא שיר הראוי ליאמר היום הוא ואפי' בראש השנה נאמרת שירת החול בכל תמידי השחר אלא בחמישי בשבת היו מחלפין אותו משום כפילה הלכך כי מסתפקא לן משום ספק כפילה לא מבטלינן שיר של תמיד:

2 לה' הארץ - כל המזמור:

3 שקנה - שמים וארץ:

4 והקנה - תבל ליושבי בה כלומר קונה כדי להקנות:

5 ושליט בעולמו - יחידי שלא נבראו המלאכים עד יום שני:

6 שחילק מעשיו - הבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו:

7 שגילה ארץ - מקום מצב עדתו שנאמר בראשית א׳:ט׳ ותראה היבשה בשלישי נאמר:

8 שברא חמה - ברביעי:

9 שברא עופות ודגים לשבח לשמו - כשאדם רואה עופות משונים זה מזה נותן שבח למי שבראם:

10 ליום שכולו שבת - שעתיד העולם להיות חרב ואין אדם וכל המלאכות שובתות על אותו יום אומרים שיר של שבת:

11 מה ראה ר' עקיבא לחלק בין הפרשיות הללו - שכל ששת ימים נאמרין הפרקים הללו על שם שעבר ושל שבת על שם להבא:

12 וקא מיפלגי בדרב קטינא - ר' נחמיה לית ליה דרב קטינא אלא דאביי הלכך ליכא למימר על שם יום אחד שכולו שבת דהא תרי נינהו:

13 במוספי דשבתא - מאי שיר אמרי:

14 הזי"ו ל"ך - פרשת שירת האזינו חולקים אותה לששה פרקים הראשון האזינו השני זכור ימות עולם השלישי ירכבהו על במותי ארץ הרביעי וירא ה' וינאץ עד כאן ששה פסוקים לפרק ומכאן ואילך שמונה פסוקים לפרק החמישי לולי כעס אויב אגור הששי כי ידין ה' עמו:

15 כדרך שחלוקין - פירקי השירה הזאת כאן:

16 כך חלוקין בבית הכנסת - כך קוראין אותה ששה הקוראין בספר תורה והשביעי קורא מן השירה ולהלן:

17 אז ישיר - שירת הים עד מי כמוכה:

18 ומי כמוכה - עד סוף השירה:

19 ואז ישיר - ישראל דעלי באר במדבר כ״א:י״ז:

20 כולהו בחד שבתא אמרי להו - הלוים והיו חולקים הפרקי' בנעימת הקול להפסיק ובמחלפות כלי שיר ובתקיעת חצוצרות:

21 או דלמא - כל פרק ופרק לשבת אחת פרק אחד:

22 עד שהראשונה - שירת המוספין חוזרת חלילה פעם אחת:

23 שנייה - שירת המנחה של תמיד הערבים:

24 חוזרת שתים - דהתם שית פירקי והכא תלתא: האזינו בשבת אחת זכור בשבת שניה וכן כולם:

25 עשר מסעות כו' - משום דאיירי מתני' בתקנות של יבנה נקט לה הכא למימר ששם גלתה סנהדרין בימי רבן יוחנן שהיה גלות ראשונה שגלו מירושלים:

26 נסעה שכינה - להסתלק מעל ישראל מעט מעט כשחטאו:

27 מכפרת - שהיתה רגילה לשכון שם נסתלקה על אחד מן הכרובים שעשה שלמה העומדין בארץ אחד לצפון הארון ואחד לדרום:

28 ומכרוב למפתן - הבית:

29 וממפתן הבית לחצר - לעזרה בין האולם ולמזבח:

30 ומחצר למזבח - החיצון:

31 וממזבח לגג ומגג לחומת העזרה ומחומה לעיר - לירושלים:

32 ומעיר להר - הזיתים וכל סלוקים הללו לפי שבקושי היה מסתלק ומצפה שישובו:

33 וירכב על כרוב לא גרסינן דההוא ביציאת מצרים קאמר והכי גרסינן מכפרת לכרוב ומכרוב למפתן דכתיב ונועדתי לך שם וגו' וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית למדנו שתחילת עיקר שכינה היתה על הכפרת ובימי יחזקאל נסתלקה משם לכרוב ושהתה שם כמה ימים כדכתיב מעל הכרוב אשר היה עליו ומשם למפתן:

34 וימלא הבית וגו' - ביחזקאל כתיב אחר סילוק מן הכרוב אל המפתן:

35 נצב על המזבח - ואע"ג דהאי קרא עמוס קאמר ליה ועמוס מקמי יחזקאל דורות הרבה היה מתנבא על העתיד ועל כרחך סילוקו כסדרן היו דרך יציאת חוץ:

36 טוב לשבת על פנת גג - מאשת מדנים ובית חבר על השכינה אמרו שלמה המלך טוב לה להסתלק אל גג משבת עם אשת מדני' כנסת ישראל שהעמידה צלם בהיכל ובית חבר בית שחברו בו את הסמל עם השכינה:

37 טוב לשבת בארץ מדבר - סיפיה דקרא מאשת מדנים וכעס:

38 עד אשר יאשמו - שיחזיקו את עצמם אשמים:

39 ומנוס אבד מנהם - מעוזם נסתלק מהם:

40 מלשכת הגזית לחנויות - חנויות עשו להם בהר הבית וישבו שם לומר שלא דנו דיני נפשות דחזו דנפישי רוצחים כדאמרי' בסנהדרין דף מא. וכל הנך גליות דסנהדרין דבית שני קאמר ומסעות דשכינה בבית ראשון קאמר:

41 ומיבנא לאושא - כשהיה הנשיא דר בו כיון שהיתה סנהדרין עמו וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר גולה הישיבה אחריו יבנה בימי רבן יוחנן אושא בימי רבן גמליאל וחזרו מאושא ליבנה ובימי רבן שמעון בנו חזרו כדתניא לקמן בפרקין ראש השנה דף לב. וכשקידשו בית דין כו':

42 בית שערים וציפורי וטבריא כולן בימי רבי הוו כדאמרי' סנהדרין דף לב: אחרי רבי לבית שערים ושוב כשחלה הוליכוהו לציפורי כדאמרינן בכתובות דף קג: ובטבריא היה בימי אנטונינוס:

43 וטברי' עמוקה מכולן - שפלים היו אז מכל המסעות שגלו:

44 שש גלות - השח חדא ישפילנה תרי ישפילה תלת עד ארץ ארבע יגיענה חמשה עד עפר שש דמצי למימר ישפילנה עד ארץ ולעפר:

45 מתני' אמר רבי יהושע בן קרחה כו' שאפילו ראש בית דין בכל מקום - שנצרך לפרוש ממקום הוועד למקום אחר שהרי עיקר החדש תלויה בו כדתנן בפרקין דלעיל ראש השנה דף כד. ראש ב"ד אומר מקודש וילפינן מקראי:

46 לא יהו - צריכין עדי החדש להלך אחריו:

47 אלא למקום הועד - של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש ב"ד:

48 גמ' פתיחא - שטר שמתא:

49 דא"כ - אם אתה מטריחן:

50 אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן - שנושאין כפיהן ובמסכת סוטה מפרש טעמא בפרק ואלו נאמרין סוטה דף מ.:

51 שית דהאי פירקא - חדא האי וחמש דמתני' התקין שיהו תוקעין ושיהא לולב ניטל שבעה ושיהא יום הנף כולו אסור ושיהו מקבלין כל היום ושלא יהו עדים הולכין אלא למקום הוועד:

52 וחדא דפירקא קמא - דף כא: שלא יהו מחללין אלא על ניסן ותשרי בלבד:

53 צריך שיפריש רובע לקינו - רובע שקל דהיינו חצי דינר והן הן דמי קן כדתנן כריתות דף ח. עמדו קינין בו ביום ברבעתים שהגר חייב בקרבן כדתניא שם דף ט. ככם כגר יהיה כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים והזאת דמים דכתיב ויקח משה את הדם ויזרוק וגו' ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמים דכתיב וחצי הדם זרק על המזבח אף הם לא יכנסו אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כו' במסכת כריתות בראש פרק ארבעה מחוסרי כפרה שם מסיק מילתא דסגי ליה בעולת העוף הלכך יפריש רובע לקינו שמא יבנה בית המקדש בימינו ויקריבנו:

54 מפני התקלה - דלמא אתי לאתהנויי מיניה:

55 היה עולה לירושלים - הפירות עצמן אע"ג דמן התורה בין מעשר שני בין כרם רבעי נפדים ומתחללים בפסיעה אחת חוץ לחומה רבנן גזור בכל מהלך של יום אחד שיעלום ויאכלום שם כדי לעטר שוקי ירושלים:

56 במזרח לוד - היינו בין לוד לירושלים שהרי ירושלים למזרחה של לוד היא:

57 להפקירו לעניים - שישאו שם פירות ויאכלום שם שהיה עליו טורח להעלותן:

58 והתירוהו - לפדותן ולהעלות הדמים דכיון דחרבה ירושלים לא חשו לה חכמים לעטרה מעתה:

59 מי הוה לשון של זהורית מלבין - בימים שהיה רבן יוחנן מורה הוראות ומתקן תקנות:

60 ותנן משחרב בהמ"ק התקין - תקנות אלמא לאחר החורבן היה שנה או שתים וכיון דארבעים שנה קודם חורבן לא הלבין הלשון ביום הכפורים נמצא שלא הלבין בתוך שנותיו האחרונים שלימד בהם לאחרים ותיקן תקנות: